שקר המטריקס הבל החומר

 מהו ערך אמיתי לעצמים סביבנו,בני האדם מוקפים המון חומרים,ממגוון תחומים-ביגוד-מזון-אלקטרוניקה-מתכות ועוד ועוד מין החומר,משימוש לעבודה-עסקים ופרנסה עד ליופי-אסתטיקה ונוי וכלה בצורך בסיסי לקיום-מים ואוכל.אך האם מכירים אנו בני האדם את הערך האמיתי של החומרים בעולמנו? מבקש אני לדון בערכם של החומרים סביבנו מכיון שהטענה אותה אנסה לעמוד עליה הינה שהיום יותר מתמיד בני אדם נמצאים בעירפול חושים. מעין מצב שבו מחפשים אנו דרכנו בעולם החומר דרך ריגושים כאשר הקולטנים בהם משתמשים להבנת החומר והסביבה כהים,כלומר אין אנו ערים למצב בו אנו נוכחים.

נתחיל באופן הבסיסי,מה אדם צריך כדי להיות מסופק מהחיים שלו? במהלך החיים שאלתי עצמי שוב ושוב איזה חומרים אצטרך כדי להיות מאושר.גם אני כמו רוב בני האדם עניתי בית גדול,מכונית או שניים מהסוג הטוב,מזון בשפע,ביגוד בשפע ועוד ועוד מן השפע ומן החומר אשר ימסדו את אושרי.פחות או יותר בלי להיכנס לפרטים האם גם אתם משתוקקים לכול אלו?

יש סיבה מאוד פשוטה ועמוקה לעדר האדם הרודף אחרי כול אלו,ניכנס בהמשך לסיבה. אך תחילה מבקש אני לומר חד וחלק שאדם על מנת להיות מסופק בחייו צריך מזון – במידה מסויימת,ביגוד במידה מסויימת,קורת גג במידה מסויימת. מהי המידה המסויימת? זוהי המידה אשר המזון והמים משביעים את הרעב והצמאה,המידה בה הביגוד משמש כמגן לאדם, בחורף אינו קר ובקיץ מוגן הוא מהשמש,וקורת הגג מספיקה למשפחתו ללינה ומכסה מהחום והקור.

כן כן ממש כך,על מנת להיות מסופק אלו בדיוק החומרים שהאדם זקוק להם.רגע אתם שואלים מה עם האושר? את הערך הטהור והמופשט תקבלו מבני האדם סביבכם,ממשפחתכם,דרך ערכים אלוהיים אחרים כמו אהבה,נתינה,חכמת חיים,שלווה,רוגע וטוהר אך כיום אנו דנים בחומר,בהזדמנות הבאה נדון בערכיי האלוהים,האושר ביסודו אינו יכול להימצא דרך החומר.דרך החומר ניתן אך ורק להיות מסופקים.הסיפוק הינו במידה,וזוהי המידה המדוייקת,כול שאר הרצונות לחומר הם השמנה,כלומר הם תשוקות שבאות עקב "עיניים גדולות",חמדנות במסווה של הגשמה עצמית.

אני לא מבקש הסכמתכם,אני מבין שלרובכם גישה זו שונה מהאג'נדה השולטת בחייכם,יחד עם זאת הבקשה שלי היא שתהררו,חישבו על החומר בחייכם,וחישבו על החומר שאני מנסה להעביר.נסו לוותר על חומרים מסויימים,כמו ארוחה אהובה,טלויזיה לתקופה,גאג'טים וזמן מול המחשב נסו לחדול מהם לזמן מוגדר.ביחנו עצמכם ביחס לחומרים שבחייכם,לימדו על החומרים שאתם משתמשים ומכניסים לגופכם. בסוף הפוסט אכתוב מה המסקנה שלי אחרי שויתרתי על כול החומרים בחיי.

עכשיו לחומר אחר,זהב,בתורה מציינים שמעוור עיניי צדיקים,לא סתם. ננסה להעמיד ערך של מטיל זהב.הזהב בין המתכות היקרות והנחשקות בעולם בכול הזמנים.ישנם תרבויות שזהב מקבל ייחוס וסמלים חשובים בדת לאותן תרבויות.חומר זה משמש כאחד מסמלי המעמד, כשמגולם הוא כתכשיט לגופנו בולט,מושך תושמת לב במטרה מובהקת לסטטוס האדם. לזהב יש ערך עיסקי וכספי גבוהים שערכו נקבע במדויק בשוק כלכלי עולמי.במדויק!

נעמיד לרגע את ערכו של הזהב למבחן היפוטתי,בעצם המצב הקלאסי שרובנו מכירים: נאמר שנקלענו למדבר יבש וחם אשר המים חסרים מאיתנו אך זהב לירשותנו. ביובש ובצימאון הנחליף חומר זהב במים? רובנו מכירים את תחושת הצמאה הכבדה בחום ויכולים לדמיין את המדבר והשמש היוקדת,לא משנה מה תענו,בסטטוס כזה התשובה חיובית. אז אשאל שוב מהו ערך הזהב,האם ערכו משתנה ביחס למצבנו,ביחס לרעבנו או בקשר לצימאוננו. • כלומר הערך המדוייק של הזהב אינו מדוייק.הזהב הינו סמל,את הזהב לא ניתן לאכול,לשתות אלא ליסחור עימו,זהב הינו סמל לעושר ובני האדם הם שהפכו אותו לעושר בהתגלמותו. אם הזהב שווה עושר,מבקש אני להבין מהו עושר? האם בריאות הינה עושר?האם אהבה הינה עושר?האם שלווה,רוגע ושקט נפשי הינם עושר? שאלה נוספת,כאשר אדם חולה במחלה שהמרפא ממנה רחוק האם לא יוותר הוא על כול הזהב והחומר שברשותו על מנת לזכות בבריאות שלמה? בתקופת התורה הגדירו אדם עשיר בעל שתי עיניים,שתי ידיים ושתי רגליים ! השאלות הם פשוטות,התשובות הן פשוטות.לזהב אין ערך מלבד הערך שהאדם ברא וממשיך לברוא לו.

נחזור לחומר שאותו אנו צורכים לגופנו.בעצם המזון שאנו צורכים הוא חלק מתרבות הצריכה שנוצרה בקרב האדם ומתחזקת בעשורים האחרונים. כדי להבין את המידה האמיתית שאותה כתבתי יש להבין לעומק שהאידאולוגיה של תרבות הצריכה היא בעצם אויר, ר י ק נ ו ת. תרבות הצריכה אומרת – תיקנו,תאכלו,תישתו,תיסעו,תילבשו,תענדו,תינעלו (ועוד ועוד מין הקשור) כלומר צירכו כמה שיותר,ואנחנו הקרבניטים נבטיח לספק לכם עוד ועוד מקומות עבודה ומסלולי קריירה כדי להבטיח שיהיה לכם כסף,כדי אנחנו נספק לכם עוד ועוד ריגושים,מבחר וכמויות של חומרים אך בתנאי שהצריכה תמיד תיגבר.כלומר כלכלה שבנויה על זללנות. האמת היא שמצב זה אינו טבעי,תרבות הצריכה קוטבית לטבעו של האדם,היא בעצם משחיזה את האגו ע"י כך שהאדם התמכר לחיי הצריכה והנוחות,האדם התרגל לדאוג "לאני הגדול" ולהמשיך לפטמו. האם במקרה המזון שאותו אנו צורכים לגופנו מלא הוא בחומרים שימכרו – סוכרים,משמרים,משמנים וכדומה.

האם במקרה תאגידים משתמשים בידע עצום מתורות,מחקרים ומדעים על המוח,על השפעת התודעה.האם במקרה חברות,אירגונים ותאגידים השקיעו ומשקיעים טריליונים של כספים ויותר על מיתוג מוחנו? ישנו סימן שאלה אחד בלבד,התשובה הינה אחת בלבד – אין שום דבר שהוא במקרה.

שאדם רוכש מותג זה ולא אחר יש סיבה ספיציפית,שאדם מבקש לרכוש מאותו מוצר כפול יש סיבה ידועה,שאדם מבקש להגדיל מן החומר הנרכש יש מניע מסויים.לכול תרבות הרכישה יש מקורות ושורשים.מה שאנחנו בני האדם פיספנו זאת התוצאה,רובנו לא נודה בכך,ההודאה לא תשנה,המוח שלנו הושחת.כול התורות,המחקרים והידע בקשר למוח האדם שומש כנגדנו,ליצירת תרבות הצריכה.במוחנו יושבים עקרונות תרבות הצריכה ותופסות נפח(קיראו את המאמר על מילים ומשעותן) כה יקר וחשוב,עקרונות כמו הגדלה של חומרים,רכישה רבה של חומרים,גיוון של חומרים,או כמו שרשמתי למעלה – ריכשו,ליבשו,עינדו,נעלו,תיסעו וצירכו כמה שיותר,זוהי תורת הצריכה,כול המרבה הרי זה משובח.במוחנו היקר נצרבו מילים ושמות המותגים,שפשוט זיהמו אותו וממשיכות בפעילותן.

למעטים ידוע הנזק הרב שיש למוחנו בחקיקה כה רבה של מותגים.תרבות הצריכה,מותגיה,רעיונותיה,עקרונותיה הושתלו לנו לראשנו עוד מהגיל הרך.תרבות האדם התקלקלה והפכה לתרבות צריכה שהשתלטה על דרך החיים ושינתה את חיי האדם. מדהים שמילים כמו צניעות,עניו,קטן,מסתפק,מסופק,מעט ועוד הפכו לבלתי מקובלים.צניעות לא רק לפי התורה אלא בהמון תרבויות לאורך ההיסטוריה תמיד הייתה מעלה יקרה ואפילו אלוהית.המילים הכה יפות הללו הפכו לקטנות,הורחקו ממוחנו ומחיינו רק מכיון שהן נוגדות את האג'נדה המוכתבת,הן אפילו אסורות, רעיונות הצניעות הופרחו מחיי בני האדם קליל.היכן ניתן למצוא צניעות, בתרבויות בעולם שהמערביות עדיין ידה קצרה בה וגם תרבויות ובני אדם אלו נדירים ממצוא. אנו חייבים לעצור ולישאול עצמנו,אז מה בעצם השתנה היום,ללמוד ולחקור בעצמנו על המטריקס שבו אנו חיים.

 דרך נחמדה ללמוד על החומר והשפעתו עלינו היא פשוט להיגמל ממנו.נכון שזה ההיפך ממה שלימדו אותנו,אבל נסו לרגע להימנע מארוחה גדולה ואהובה,בעיקר אם הינה מרשת מזון מהיר,תראו בעצמכם כמה קשה לותר על ארוחה במקדונלדס,הרי אנו כבר מ כ ו ר י ם.

אלמנט חשוב שיש לזכור החומר או המוצר ביכולתו להעניק לאדם סיפוק,מאין אושר רגעי –אני קורא לכך אושר שיקרי.כלומר שרכשנו את המוצר ריגוש חולף מציף אותנו,אם המוצר בר שימוש רב אזי ככול שנפעיל אותו כך הריגוש יקטן ויקטן. אך מה יקרה אם נפסיק ? ! תחושות לא נעימות,עצבנות,דיכאון.כלומר וכאן טמון השקר הגדול,חומר בחיינו תופס חשיבות יתרה והינו הגורם לחוסר האושר בחיי האדם בחברה.

נסו לותר על כול חומר שאתם צורכים או משתמשים בחיי היום יום,לדוגמא איי פון,איי פד,או כול גאג'ט מגניב אחר.האם אתם יכולים לעצור ולו למספר ימים את השימוש במכשיר אלקטרוני זה או אחר? עשו זאת ותגלו את העוצמה של החומר בחייכם.

נושא הכתבה הינו ערך החומר,באם חומרים אלו הם חלק נכבד מחיינו ואין אנו מסוגלים לותר עליהם משמע ערכם גבוהה במיוחד.תרבות הצריכה קבעה לנו ערכים מחומרים במקום ערכי אמת,וזו אחת הסיבות המושרשות בתרבותינו וחיינו המערביים,העילמות הערכים מחיי בני האדם לטובת תרבות האינדיבדואל והאגו – סיפוק דרך החומר.

באופן אישי הויתור או ההכרח לויתור על כול החומרים בחיי הייתה המתנה הגדולה שקיבלתי בחיי.בהתחלה היה משעמם,כי המוח שלי היה כול כך מוטרד ממה שאין,כול כך מחוסר מעש,מפוחד ועצבני היה עד שלקח זמן למוחי להבנה עמוקה שהחומרים שבני האדם בעולם צורכים היום לכדו אותו בשבי.כן בני אדם יקרים לצערי חיים אנו היום במטרקיס,מין עולם מדומה,פלסטי וחומרי. אנו בטוחים שחופש הבחירה בידנו,אך מסך הצללים מטעה,זהו חופש הקנייה מכהה את חושינו.

לצאת מהמטריקס אפשרי,רק דרוש בהמון ויתורים אישיים,התלות הרבה שהאדם פיתח בחומרים ובמוצרים כה חזקה עד שפחדים,יאוש,דיכאונות ועצבנות אוחזים בנגמל מהחומר. בני אדם יקרים אילו רק ידענו מה עומד מאחורי התאגידים והאירגונים הגדולים בעולם ובישראל.כמובן שלא כולם קמו ליזרוע רוע מלכתילה,את חלקם מנהלים אנשים טובים ובכול זאת חישבו באם קיימת קבוצה בעולם,מעשירי עשירי העולם,אשר מניעה רכבת מסויימת של כלכלה,אפילו ניתן לדמותה לקטר,האם אפשרי לקטר העשירון העיליון בכדור הארץ להוביל את כול המשק העולמי,הכלכלה העולמית,התקשורת העולמית,ובסופה התרבות העולמית לתרבות מוכתבת מראש ויזומה הפועלת על ידי שליטה בתודעה? אם מבחינה היגיונית ולו רק באחוז קטן, חיקרו לימדו וגלו בעצמכם עד לאן הקטר מבקש להובילנו ,עד עכשיו הנוף מהרכבת נראה נפלא מכיון שאין אנו מודעים שזהו הרקע מהקרטון שמופעל באופן אוטומטי והרכבת למרבה האירוניה כלל לא נעה.

הערת שוליים חשובה ביותר : כתבה זו אינה יוצאת כנגד הקפיטליזם.העולם שבו אנו חיים לצערי מעולם לא היה פתוח לשוק חופשי."הקפיטליזם" שהובילה ארצות הברית הינו למראית העין ובעצם הוא המון דברים אך חופשי בהחלט לא ניתן לומר עליו.המציאות שנכפתה עלינו כביכול בנימוק חופש הכלכלה,כשהדמויות מאחורי הצללים מתבלנות לבני האדם תבשיל לא להם,אשר באופן אבסוד בני האדם פשוט התרגלו לטעם.

שימו לב השינוי כבר כאן – "הקפיטליזם" בתהליך בינלאומי אט אט נשחק,ובעיצומו של תהליך שאנו חווים כאן ועכשיו שבסיומו הדמויות מאחורי מסך הערפל מבקשות להטיל סוציאליזם ושיויון כמעטפת לקומוניזם ולשליטה הדוקה יותר בבני האדם. התהליך הינו בשלבים,אט אט,כשהמטרה הסופית הינה שליטה אבסולטית בבני האדם.